• איל יוסינגר

דת ואדריכלות

דבר אל העצים והאבנים

בראשית היו השמים והארץ. כשאנו בני האדם נכנסנו לתמונה, כלואים בין אדמה לרקיע, ראינו את עצמנו כחלק בלתי נפרד מכל הקיים סביבנו. רוח החיים האנושית לא נבדלה מרוח החיים של השועל, הנשר או העץ. גם לסלעים, להרים ולנהרות יוחס ממד רוחני, נשמה הפועמת ומקשרת בין הדברים. האדם לא ראה את עצמו עליון, או שולט או שונה במיוחד משאר התופעות שסביבו. רוחו הייתה ייחודית, אך שווה במעמדה לרוחות של המים, האש, הצמחים ובעלי החיים. מתוך שווין מעמדות זה, יכול היה האדם לבוא בדין ובדברים עם רוחות אחרות, ולהגיע עמם להסכמות. קבוצת אנשים שבחרה להתיישב במערה מסוימת, יכלה לפנות אל רוח המערה ולבקש ממנה זכות להתגורר בה. האדם פנה אל העצים וביקש שיתנו פרי, פנה אל העננים שיורידו גשם ופנה אל החיות בכדי לזכות בכוחן, זריזותן ואומץ ליבן. הטבע הפך למצפן המוסרי של אבות אבותינו. בטקסי לידה או טקסי חניכה, קיבלו ילדים את סמל הרוח שלהם. רוח זו הייתה הרוח השומרת עליהם, אך גם הרוח שעליהם לכבד ולשמור בעצמם. בעוד חיי האדם היו זמניים, הרוחות נתפסו כנצחיות, וסומלו לעיתים באמצעות סמלי טוטם שבטיים. לאדם ניתנה אפשרות לפנות אל הרוח שלו, להוועץ בה, ולקבל ממנה הנחיות רוחניות כיצד עליו לפעול. רוח זו מזכירה את האלטר-אגו של זיגמונד פרויד, ותפקידה להכווין את המצפון ולהאיר לנו את הדרך.



בתי המגורים של האדם בתרבויות אנימיסטיות (המאמינות בקיומן של רוחות) מהווים המשך ישיר של הטבע. חומרי הבנייה הם מקומיים, מלוקטים ומטופלים בשיטות המכבדות ואינן מכלות את המשאבים הקיימים. שיטת הבנייה מהירה, בדרך כלל יום אחד, מה שמאפשר קורת גג בלילה לאחר יום של הקמה. הבנייה לעיתים עונתית, ולרוב מאפשרת לכל חברי הקבוצה או המשפחה לקחת חלק בהקמת הבית. הצורך לנדוד קיים בתרבויות אנימיסטיות שאינן חקלאיות, ועל כן בתים רבים ניתנים לקיפול או הריסה, והקמה מחדש במהירות במקום אחר. 




מידות הבית נקבעות על ידי רכיביו הטבעיים. בית העשוי מענפי עץ למשל, גודלו כגודל ענף מכופף. בית עשוי אבן בשיטת "3 אבנים" (כמו סטונהנג' שבדרום אנגליה), גודל מפתח הקירות שלו כגודל האבן הגדולה ביותר שניתן להפיק ממחצבה קרובה. גגות עם מרישים מעץ או מבמבוק, מאפשרים מפתח שגודלו תלוי בחוזקו של החומר המקומי.



וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. (ספר בראשית, א', כו)



האדם משנה תפקיד

הדתות האנימיסטיות מתפתחות לדתות אליליות, הדתות האליליות לדתות דואליסטיות (אל טוב ואל רע) ולדתות מונותאיסטיות. כאן, האמינו אבותינו כי לנו בני האדם תפקיד חשוב ומשמעותי יותר משאר חלקי הבריאה. למעשה, היהדות מסבירה כי תפקיד האדם לשלוט ולרדות בבעלי החיים. האמונה היהודית משייכת את הנשמה רק לבני האנוש, וכך קובעת כי מותר האדם מן הבהמה. 


כאשר האדם מצווה לרדות בעולם, ונשמתו הייחודית עולה על כל החי, הצומח והקיים סביבו, זכותו וחובתו להפר את סדרי הבריאה לטובתו. הקרע בין האדם לסביבה כביר. זהו עולם שנוצר כולו עבור האדם, נזר הבריאה, המקבל היתר לעשות בטבע כרצונו. 


הפוטנציאל העצום להרס הסביבה, לא בא למימוש מלא עד שניתנו לאנשים הכלים המתאימים לכך. המהפכה התעשייתית, תולדה מאוחרת של המהפיכה המדעית וכינון מדינות הלאום, סיפקה את הנשק האולטימטיבי בידי החיה שחונכה כי היא פסגת החיים על הארץ. כילוי משאבים, זיהום המים והאוויר, הרס קהילות חקלאיות והכחדת בתי גידולהם רק חלק מהרעות החולות של התיעוש המואץ ברחבי תבל. 

עד המהפיכה התעשייתית, נותרה האדריכלות למגורים קרובה לאדריכלות המסורתית מקדמת דנא. בתים נבנו בעיקר מחומרים מקומיים, הוקמו בידי בני המשפחה או בעזרתם והוגבלו מאד במידותיהם בידי תכונות חומרי הבניה. בתים כאלה יכלו לחזור אל הטבע תוך פגיעה מזערית בסביבה. עץ, אבן וברזל הם חומרים טבעיים, ואפילו שימוש בסיד שרוף או זכוכית לא נראו כמערערים במיוחד את האיזון האקולוגי. 


תחילת המאה ה-20 כבר בישרה שינוי קיצוני. שילוב של טכנולוגיות תעשייתות חדשות לצד גדילה עצומה באוכלוסיה והמעבר לערים הגדולות, הולידו גישות שונות מאד לבניה למגורים.


האדריכלות המודרנית חייבת את ימיה הראשונים לגילוי הבטון המזוין. יתרה מכך, המצאת המסמר המתועש, איפשרה את הקמתן של תבניות העץ לבטון, מאותו הסוג שרואים עד היום כמעט בכל אתר בניה. הבטון ניתק לנצח את הקשר הרגיש בין תכונות החומר הטבעי לבין מידות הבית, ואפשר לבחור דברים אחרים שיהפכו להיות קבועי התכנון. הבחירה הראשונה המזוהה עם אדריכלי המודרניזם - היא האדם.



האדם כקבוע התכנון

העיסוק במידות האדם הפך אובססיבי אצל אדריכלים השייכים לדור המכונה. "הבית הוא מכונת מגורים" קבעה אמירתו המפורסמת של לה-קורבוזיה, ומכאן נובע שהאדם הוא חלק במכונה. מכונות מצטיינות ביעילותן, ועל כן יחידת המגורים צריכה להתאפיין גם היא ביכולות של שכפול, הקטנה למינימום האפשרי ועמידות לאורך זמן. דירות המגורים המכונות unite d'habitation (בפשטות מצרפתית - "יחידת מגורים"), ביטאו את האידיאל המכאני בסביבת מגורים המתאימה לכל פועל.



"אדריכלות ירוקה" - דרך חזרה?

 בתחילת המאה ה-21 מתעורר האדם, עירום כבגן העדן ומביט על חטאיו. המאה שעברה הותירה אדמה מזוהמת וחבוטה, שינויי אקלים קיצוניים, הרס קהילות ותרבויות בנות מאות שנים והכחדת חיים בני מיליונים. התובנה כי אי אפשר להמשיך באותה הדרך מתגבשת לאט במוחם של אנשים וממשלות.


אדריכלות המאה ה-21 מנסה להתמודד עם האתגר הסביבתי. כיום, רובה המוחץ של הבניה למגורים היא בניה מודרניסטית. במובן זה כאילו לא התחלפה לה מאה, והאדריכלים ממשיכים לתכנן בתים "מודרניים", כמו לפני מאה שנים לפחות. יחד עם זאת, לאור רגולציה הנוגעת להתייעלות אנרטית במדינות מסוימות, מוסר פנימי של מתכננים ודרישה גוברת של לקוחות, ממציאים האדריכלים פתרונות חדשים לבעיות ישנות. עדיין, קשה לטעון כי התגבשה שפה קוהרנטית וצלולה של "אדריכלות ירוקה". הבתים נראים כמו בתים מתקופת התעשייה, והם אכן עשויים בחומרים ושיטות של תקופה זו. למרות כל המאמץ לחנך לסביבתיות בריאה ומקיימת, בית המגורים הטיפוסי נשאר בזבזני ובעל חתימה אקולוגית גבוהה ומזיקה.


יתכן כי האדם עדיין כלוא בדתות הישנות, בהן קיימים אלים הבוחרים באדם ומכתירים אותו לשלוט. מתוך ראייה כזו, קשה מאד לחזור לחיים שיוויוניים יותר עם הטבע. תפישות "ניו-אייג'יות" שונות, שהפכו פופולאריות מאד בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20, הביעו כמיהה מסוימת לחיים עם הסביבה ולא כנגדה. ההתקרבות לתרבויות ילידיות, למנהגיהן ולטקסיהן חושפות אנשים רבים לאפשרות של חיים לצד מה שהיה כאן הרבה לפנינו. 


אדריכלות ירוקה אינה רק תכנון הצללה, בידוד תרמי של מעטפת הבית או אוורור באמצעות הרוח. זו תפישת עולם המנסה לגשר על הפער בין אדון הארץ לנתיניו. תפישה המחזירה את האדם היושב על כס המלכות אל קרקע המציאות, ומציעה לו לחיות בשוייון ובאחווה עם מה שמצוי סביבו. זו תפישה בה העץ, האור והאדמה הם שווי ערך לאדם, ורק אם יבוא עימם האחרון בדין ובדברים, יבין את שפתם ואת רוח המקום השורה עליהם, יוכל להכנס בשעריהם, ולחיות לצידם עוד עידנים רבים.

0 צפיות
  • Facebook
  • Instagram
  • LinkedIn